אדרס חומרי בניי ואח' נ' פקר פלדה בע"מ ואח'

החלטה

התובעות עותרות להורות על מחיקת כתב ההגנה של המשיבים – הנתבעים 1 – 4, על פי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מפאת הפרה נטענת של החלטות קודמות בעניין גילוי מסמכים.

כזכור, במסגרת ההליך עותרות התובעות להורות על ביטול הערכת השווי שביסוד ההליך ולהורות על עריכתה של הערכת שווי חדשה על ידי מעריך אחר שימונה מטעם בית המשפט. בנוסף, עותרות התובעות לחייב את הנתבעים במתן חשבונות ובפיצוי כספי מסוים.

בשלב מסוים, הגישו התובעות בקשות לגילוי מסמכים, שנדחו בהחלטותיו מיום 6/11/06 של כב' השופט שמואל ברוך ז"ל, בין היתר, מהטעם שהגילוי המבוקש עשוי לייתר את הסעד למתן חשבונות.

על החלטות אלה הגישו התובעות שני ערעורים, אשר התקבלו בפסקי הדין של כב' השופטת שרה דותן, אשר הורתה על בירור נוסף לגבי הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים תוך התייחסות לטענת החיסיון.

לאחר מכן, הגישו הנתבעים-המשיבים תצהירי גילוי מסמכים מתוקנים, אלא שלשיטת התובעות, גם בהם נפלו פגמים שונים, בין היתר, משום כך שהנתבעים בחרו שלא להתייחס לרבים מהמסמכים שגילויים התבקש במסגרת בקשות הגילוי.

הצדדים הגישו בקשות רשות ערעור על פסקי הדין של כב' השופטת דותן, שנדחו על ידי בית המשפט העליון.

בהתאם לכך, הציגו הצדדים את טיעוניהם, ובהחלטותי מהמועדים 17/9/09 ו- 23/5/10 נעתרתי באופן חלקי לבקשת התובעות להשלמת הליך הגילוי.

במסגרת הבקשה הנוכחית, טוענות התובעות, כי התצהיר המשלים מטעם הנתבעים 1 – 4 מיום 14/9/10 גם הוא אינו עונה על הנדרש, מאחר שהיה על הנתבעים להוסיף ולהצהיר האם המסמכים המבוקשים היו מצויים בעבר ברשותם או בשליטתם, ככל שהם אינם ברשותם, אלא שבפועל, הם לא עשו כן.

בנוסף, מתייחסות התובעות לקבוצות המסמכים השונות המפורטות בהחלטתי מיום 17/9/09, ומסבירות מדוע, לשיטתן, המסמכים אמורים היו להימצא ברשותן, והימנעות הנתבעים להצהיר מתי יצאו מסמכים אלה מרשותם ומה עלה בגורלם, מעידה על ניסיון חסר תום לב מצידם להתחמק מחובת הגילוי המוטלת עליהם.

לטענת התובעות, אי קיום הצו על ידי הנתבעים 1 - 4 ואי תיקון ההפרה למרות דרישה מפורשת לעשות כן, מצדיקים את מחיקת כתב ההגנה.

הנתבעים 1 - 4 טוענים בתגובתם, כי תצהיר הגילוי שהם העבירו לתובעות עונה על הנדרש מבחינה צורנית, ובנוסף, כל המסמכים הרלוונטיים המצויים ברשותם, מפורטים במסגרת התצהיר. לטענתם, הפגמים שנפלו בתצהיר הגילוי הראשון תוקנו בתצהיר הגילוי השני, ולא הייתה כל קביעה שיפוטית לגבי השאלה מהם המסמכים הרלוונטיים, כך שאין המדובר בהפרת צווים או הסתרת מסמכים.

לטענתם, התברר להם, לאחר חקירה ודרישה, כי חלקם הגדול של המסמכים המבוקשים על ידי התובעות, כלל אינם מצויים ברשותם, והם הצהירו על כך במסגרת תצהירי הגילוי.

לפיכך, ומאחר שהסעד של מחיקת כתב טענות על פי תקנה 122 יינקט במקרים חריגים, הרי שממילא אין הצדקה למחיקת כתב הגנתם.

אני שותף לעמדת הנתבעים 1 - 4 לפיה אין הצדקה להורות במקרה הנוכחי על מחיקת כתב ההגנה, בייחוד בשים לב למסגרת המקרים המצומצמת שבה יימחק כתב טענות על פי תקנה 122 לתקנות.

בהקשר דברים זה, קבע חברי, כב' השופט אורנשטיין בבש"א (מחוזי תל אביב-יפו) 8680/08 אחוזת בית בתל אביב מערכות בינוי בע"מ נ' גינדס (28/9/08):

"הסנקציה שיש בידי בתי המשפט, כאשר לא מתקיימים הצווים לגילוי מסמכים ומענה על שאלונים, היא מחיקת כתב הטענות של בעל דין וכקבוע בתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי. מחיקת כתב טענות, עקב מחדל של צד מתדיין, מהווה סנקציה חריפה. הפעלת סנקציה זו, שעה שצד אינו ממלא אחר צווי בית המשפט, הינה מעשה שבתי המשפט נזהרים מלנקוט בו, משום שמדובר בסנקציה חריפה הפוגעת בזכותו של בעל דין לבוא בשערי בית המשפט. ואולם, אם נוכח בית המשפט כי מי מהצדדים הפר צו שניתן על ידו, ונמנע מגילוי מסמכים המצויים בחזקתו, או מענה ראוי על שאלון, כאשר בית המשפט השתכנע שצד פועל בזדון או באופן מזלזל, עשוי בית המשפט להורות על מחיקת כתב הטענות".

(ראו בנוסף- ת"א (מחוזי באר-שבע) 7295/06 הגוף הכלכלי-אגודת הסטודנטים אוניברסיטת בן-גוריון נ' וקנין (7/3/10); ת"א (מחוזי חיפה) 353-06 עזבון המנוח מוצטפא נ' מ"י-משרד הבטחון (19/12/10); ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1454-09 שאול ואח' נ' דומיטרסקו (22/10/10)).

בענייננו, טענת הנתבעים 1 - 4 לפיה המסמכים המבוקשים לא אותרו גם לאחר חקירה ודרישה מצידם, נתמכה בתצהירו של הנתבע 3, מר אברהם נובוגרוצקי, בו נטען בנוסף, כי הנתבעים אינם יכולים להצהיר מתי יצאו מרשותם, אם בכלל, או מה עלה בגורלם.

לאור זאת, ממילא אין כל טעם לחייב את הנתבעים 1 - 4 בגילוי נוסף, והדיון בנפקות הימצאותם או העדרם של מסמכים מסויימים, יוותר לשלב ההוכחות, ככל שיהיה בו צורך.